זיו גרינברג כותב לתומר

תומר אחי היקר.

באזכרה במלאות 30 לעזיבה שלך נשבעתי להמשיך ולעשות את הדברים שאהבנו ביחד, להמשיך להעביר את המסרים שלך, להיות קווים לדמותך.

אני מודה שלא היה לי מושג כמה זה קשה, אבל ניסיתי לעשות הכל בדיוק כמו שאתה היית רוצה שהדברים יקרו.

בשיחה האחרונה שלנו דיברנו על זה שכשהמלחמה תיגמר ויהיה לנו את כל הזמן שבעולם, נחליף את הטרקטורון לרייזר חדש, כמו שחלמנו, ונטייל בו כמו שכל כך אהבנו יחד.. תדע שהחלפתי את הטרקטורון לרייזר חדש, כזה שאם היית רואה החיוך לא היה יורד לך מהפנים, ואני בטוח שלא היית מפסיק להתקשר ולדאוג שבדקתי אותו והוא תקין, ולוודא שמצאתי מסלול טוב, שיש קפה ומספיק גז, ושאנחנו מוכנים לטיול.

בזמנו דיברנו גם על הסמוראי, אותו ג'יפ ישן ומעפן שקנינו לפני כמה שנים וחלמנו לשפץ, אמנם שיפצנו אותו בעבר אחרי הקניה אבל כבר תקופה ארוכה שהוא שכב זרוק באלמוג בגלל ששנינו היינו עסוקים... אז תדע שלקחתי אותו ובעזרת האנשים הכי טובים שיש בעולם הזה שיפצנו אותו מהיסוד, ובנינו אותו בדיוק כמו שאתה חלמת, בדיוק כמו שתיארת שהיית רוצה שהוא ייראה, ועכשיו גם הוא מוכן לשטח.

תומר אפילו את האופנוע שהיה לך לקחנו ושיפצנו, אני מודה שכשאשירה סיפרה לי על האופנוע קצת כעסתי עליך שהסתרת אותו, אבל הייתה לך כוונה טובה, אז מי אני שלא אסלח לך.

כל הכלים שכל כך אהבת עומדים מוכנים ומחכים לך תומר.

במקביל לכל השיפוצים ומה שתיארתי, החלטתי שזה לא מספיק, וצריך לעשות מסע שינציח אותך, כזה שעובר בנופים שכל כך אהבת, במדבר יהודה.

תדע שלפרויקט שהובלתי הצטרפו האנשים הכי טובים שקיימים במדינה הזו.. תומר לכל הודעה שפרסמתי היו מאות תגובות, אנשים עמדו בתור לבוא ולעבוד על פרויקט ההנצחה לזכרך, חלקם הגדול אפילו לא הכיר אותך, עד כדי כך הצלחת לגעת בכל כך הרבה אנשים.

הדמות שלך מלווה אותי בכל דבר שאני עושה, ההנצחה שלך הפכה לפרויקט חיי, והיא תהיה כזו לעולם. לא פעם צחקנו אני ומאהר שאמנם אתה כבר לא פה, אבל עדיין ממשיך להפעיל אותנו מלמעלה, מראה לנו את הדרך, וזה כל כך נכון.

לאורך כל הפרויקט, ובעיקר לאחר כל פרויקט קטן שסיימנו בדרך, עצרתי ושאלתי את עצמי האם זה נכון, האם שיפוץ האופנוע הוא נכון, האם ההחלפה לרייזר נכונה, האם בניית הג'יפ נכונה, ואני נשבע שעשיתי הכל בשבילך, אבל אתה לא כאן בשביל לחוות את זה ביחד איתי, אז האם זה שווה?

אז זה שווה, כי בכל דבר שאני עושה שקשור אליך אני מרגיש אותך, אני יכול להישבע שכשאני נוסע ברייזר לדוגמא אני מרגיש שאתה נוסע איתי, אני ממש יכול לדמיין אותך שואל אם אנחנו עוברים פה, ואומר לי להאט לפני איזה פניה חדה, ומיד להאיץ חזרה.

תומר במהלך כל התקופה שאתה לא פה למדתי בכמה אנשים נגעת.. ואני מודה שהצלחת להפתיע גם אותי.

עוד בשבעה סיפרתי כמה הערצתי אותך במהלך חייך, כמה טוב היית במה שעשית, וכל פעם שההורים או הקרובים הופתעו אז אני חייכתי ואמרתי לכולם- ידעתי, אמרתי את זה כל הזמן.

אבל באיזשהו שלב גם אני כבר הופתעתי תומר.. איך הצלחת לגעת בכל כך הרבה אנשים? תדע שהאנשים שנגעת בהם מלווים ומחבקים אותנו בלי סוף, והם כל כך רבים.. המשפחות השכולות מאותו יום שבת הארור מחבקות אותנו, היחס שלך אליהם בזמן הקצר מאז שהם איבדו את יקיריהם, ועד שאנחנו איבדנו אותך אולי מספר בקצרה את סיפור חייך, ואולי הוא התשובה הטובה ביותר למי היית- תומר אחי.

האנושיות שלך לצד הקשיחות, החיוך המתפדח לצד הפרצוף הרציני, המקצועיות האינסופית לצד היכולת לעגל פינות בשביל להפוך לעוד יותר מקצועי אבל לא רשלן, היכולת שלך לשים את עצמך בצד ולתת לאדם שמולך את התחושה שהוא הדבר הכי חשוב בעולם, החוסר יכולת שלך להחליף מנורה בבית לצד היכולת שלך לנהל קרבות קשים בתנאים לא תנאים, היכולת לקחת מסגרת שחטפה מכה כל כך קשה, ובאמצעות כל מה שתיארתי ועוד, לצאת איתה למשימת חייך, היא בלתי ניתנת להסבר אך מפשטת בצורה כל כך ברורה מילה גדולה- מנהיג.

 

אני עוד רגע מסיים וחשוב לי שתדע תומר.. הדרך שלך ממשיכה. אמנם אתה פיזית לא פה, אבל אין יותר נוכח ממך, והרגשנו את זה בכל החודשים האחרונים.

כל האנשים שנגעת בהם ממשיכים את דרכך, מלאים בחוויות, בסיפורים מצחיקים לצד שיחות מעוררות השראה, כולם מדברים עליך, הם לא רק מדברים עליך, הם מדברים אותך. המפעל חיים שלך ממשיך וצובר תאוצה, כי הוא עובר מאחד לשני, תדע שהצלחת לגעת ולשנות כל כך הרבה אנשים, והם כולם ממשיכים את הצוואה שהשארת לי, כולנו פה בשביל להיות קווים לדמותך.

ותדע שאני מבטיח להמשיך תומר, עם הכלים שכל כך אהבת וחלמת, במדינה שהייתה כל כך חשובה לך, לטייל, לבנות, לספר עליך, לחיות איתך ואותך ולעשות את הכי טוב שאני יכול למענך.

לנצח אחי,

אוהב ומתגעגע כל כך,

זיו